לימודי ערבית מדוברת

מה ההבדל בין לימודי ערבית מדוברת לערבית ספרותית?

השפה הערבית היא שפה ייחודית והיא בין השפות הבודדות בעולם שבהן מתקיים מצב אשר נקרא – דיגלוסיה. הדיגלוסיה היא למעשה מצב לשוני-חברתי, שבו יש פער בין השפה המדוברת לזו הכתובה. כדי שיתקיים מצב כזה, צריך שההבדלים בין הכתיבה לדיבור יהיו גדולים ומשמעותיים עד כדי כך, שדוברי השפה ייאלצו ללמוד את הצורה הכתובה. לא ניכנס כאן לרמה המיקרו הבלשנית, אבל נציין שמצב זה קיים גם בקנטונים בשוויץ וגם ביידיש.

בשפה הערבית ההבדל בין הערבית המדוברת לערבית הספרותית מתבטא בכך שהערבית הספרותית היא מערכת אחת קבועה עם כללי דקדוק והגיה ברורים. זוהי למעשה השפה המחברת בין כל מדינות ערב ובה נכתב הקוראן. בעבר הערבית הספרותית אף שימשה כאחד הגורמים לעליית תנועת “התעוררות הלאומיות הערבית”, שדגלה בפאן-ערביות ככלי מאחד בין מדינות ערב השונות.

לעומת זאת, ערבית מדוברת משתנה ממדינה למדינה ולעיתים יכול להיות שוני באזורים שונים בתוך אותה המדינה. לימודי ערבית מדוברת מאפשרים לנו להבין את הניואנסים השונים בין הערבית של אנשי הכפר לבין הערבית של השכבות העליונות. אומנם אין לערבית המדוברת כללים נוקשים כמו שיש לזו הספרותית, אך בעזרת לימודי ערבית מדוברת אפשר ללמוד את ההבדלים השונים ולהיחשף ללהגים ואקצנטים שונים.

הדיאלקטים בערבית המדוברת

החלוקה הרשמית של השפה הערבית מגדירה שלוש קבוצות: הערבית הספרותית (לעיתים נקראת גם – Quranic), הערבית המודרנית (יש המגדירים אותה כ”ערבית אמצעית”) והערבית המדוברת (Colloquial). אך לא נגזים אם נגיד, שלמעשה יש יותר מ – 25 דיאלקטים שונים של ערבית מדוברת ברחבי העולם. בלימודי ערבית מדוברת הדגש הוא על הכרה של כמה שיותר דיאלקטים שונים, תוך כדי מתן תשומת לב לדיאלקטים הבולטים באזורנו.

חשוב להגיד כי בתוך הדיאלקטים השונים קיימים תתי דיאלקטים וכך למשל בארץ ישראל מדברים ערבית פלשתינאית, בדואית, דרוזית ויש כאלו המגדירים דיאלקטים שונים המדוברים בין יהודים יוצאי מדינות ערב כדיאלקטים בפני עצמם כמו ברברית.